WAV ו-MP3

ההבדל הוא בדחיסה. WAV שומר כל פרט שהמיקרופון קלט, ולכן הוא כבד: דקה של סטריאו ב-48 קילוהרץ ו-24 ביט שוקלת כ-17 מגה-בייט. MP3 מוותר על פרטים שהאוזן מתקשה לשמוע, ודקה ב-128 קילוביט לשנייה שוקלת פחות מ-1 מגה-בייט. אפשר לחשוב על WAV כעל המסמך המקורי, ועל MP3 כעל צילום מסך שלו: נוח לשליחה, פחות מתאים לעבודה נוספת.

בפועל, כל אחד מהם משמש למשהו אחר:

• WAV: לכל מי שעוד יעבוד על הקובץ, כמו עורך וידאו, אולפן או תחנת רדיו, וגם לארכיון. בווידאו מקובל קצב דגימה של 48 קילוהרץ, ובאודיו בלבד נפוץ גם 44.1.
• MP3: להפצת פודקאסטים, לשליחה מהירה לאישור ולהאזנה בטלפון. אפל, למשל, ממליצה לפיד של פודקאסט על 64 עד 128 קילוביט לשנייה במונו ועל 128 עד 256 בסטריאו, ואף מעדיפה בו את AAC, פורמט דחוס אחר שנשמע טוב יותר מ-MP3 באותו גודל קובץ.

חשוב לזכור שדחיסה היא רחוב חד-סטרי. המרה של MP3 בחזרה ל-WAV מייצרת קובץ גדול יותר, לא איכותי יותר, וכל שמירה חוזרת של MP3 אחרי עריכה מוסיפה עוד אובדן. לכן שומרים את ה-WAV המקורי, ומייצרים ממנו MP3 בכל פעם שצריך.