מאסטרינג

אם המיקס הוא הלבוש, המאסטרינג הוא המבט האחרון במראה לפני שיוצאים מהבית. במוזיקה זה תחום שלם בפני עצמו. בקריינות, בתשדירים ובפודקאסטים העבודה ממוקדת יותר: לוודא שהקובץ עומד בדרישות הטכניות של היעד ונשמע אחיד מתחילתו ועד סופו, ובסדרה – גם מפרק לפרק.

בפועל, מאסטרינג כולל בדרך כלל:

• תיקון אחרון של הצליל הכללי, כדי שהקול לא יישמע עמום או חד מדי.
• לימיטר, שדואג שהשיאים לא יעברו תקרה קבועה, בדרך כלל מינוס 1 dBTP, כלומר מעט מתחת למקסימום הדיגיטלי. יש פלטפורמות שמבקשות מינוס 2.
• הבאה של הקובץ ליעד העוצמה של הפלטפורמה, שנמדד ביחידות LUFS.
• ייצוא בפורמט, בקצב הדגימה ובעומק הביטים שהיעד מבקש.

לכן לכל יעד יש מאסטר משלו. ערוצי טלוויזיה רבים עובדים לפי התקן האירופי EBU R128, שמכוון למינוס 23 LUFS, אפל ממליצה לפודקאסטים על מינוס 16, ותחנות רדיו מעבירות את כל מה שמשודר דרך מעבד שידור משלהן. לפני שמזמינים, כדאי לבקש מהערוץ, מהתחנה או מהפלטפורמה את המפרט הטכני ולהעביר אותו למי שמכין את הקובץ. מייל אחד כזה חוסך סבב תיקונים.