LUFS ועוצמת שמע

במשך שנים מדדו עוצמה לפי השיא הגבוה בקובץ. הבעיה היא ש-2 קבצים עם אותו שיא יכולים להישמע אחרת לגמרי: אחד דחוס ורועש, השני עדין ושקט. מדידה ב-LUFS, ראשי תיבות באנגלית של יחידות עוצמה ביחס לסקאלה המלאה, מבטאת את העוצמה הממוצעת כפי שהאוזן שומעת אותה. השיטה מוגדרת בתקן בינלאומי, ותוכנות עריכה מקצועיות מודדות לפיה.

היעדים המקובלים משתנים לפי פלטפורמה:

• טלוויזיה: מינוס 23 LUFS לפי התקן האירופי EBU R128, ומינוס 24 בארצות הברית.
• פודקאסטים: אפל ממליצה על מינוס 16, עם סטייה של עד 1 לכל כיוון.
• מוזיקה וסרטונים ברשת: ספוטיפיי מאזנת מוזיקה למינוס 14, ויוטיוב מנמיכה קבצים חזקים לרמה דומה.

מה שחשוב להבין: פלטפורמות רבות מנמיכות אוטומטית קבצים שחזקים מהיעד שלהן. קובץ שנדחס כדי להיות חזק יותר מכולם פשוט יונמך, ויישאר עם הצליל השטוח והמעייף של הדחיסה, בלי היתרון שבשבילו דחסו אותו. ככה מלחמת העוצמה, שהתנהלה בתעשייה במשך שנים, איבדה את הטעם שלה, והמאזינים ניצחו. לצד LUFS מודדים גם שיא אמיתי, ביחידות dBTP, ובדרך כלל הוא לא אמור לעבור מינוס 1.